מאמר מנכ"ל התנועה למשילות ודמוקרטיה בעקבות הפרשה המביכה בועדה למינוי שופטים. פורסם בשבועון 'עולם קטן' ב-24.1.19

שופטים באפילה

קו ההגנה הלא משכנע של אהרן ברק וחבריו על שיטת מינוי השופטים לפיו "מה שעובד לא נוגעים" התנפץ בשבוע שעבר בקול רעש. יצא שדוקא אלה שתקפו והדפו את הקריאות לשינוי כי רצו לשמור על המערכת, רק פגעו בה והוכיחו כי 'מה שנגוע לא עובד'.

הפרשה המבישה קשורה אמנם בפן האישי לאפי נווה ולשופטות, אך האקלים וכללי המשחק של שיטת בחירת השופטים בישראל יצרו את המציאות שקוראת לגנב. הנפוטיזם והשיקולים הבלתי ענייניים במינויים היו מנת חלקה של הועדה עוד לפני שהיא הגיעה למחוזות פליליים.

הועדה לבחירת שופטים מורכבת מרוב גורמים שאינם נבחרים: שלשה שופטי עליון, שני נציגי לשכת עורכי הדין, שני שרים (נציגי הממשלה) ושני חכי"ם (נציגי הכנסת). כך לעליון יש את הדומיננטיות החזקה ביותר בועדה. חשוב לציין שכיום נדרש רוב של שבעה כדי לאשר מינוי בעליון.

מי ניצל את השיטה?

הגילדה המשפטית ניצלה את הרכב הועדה ואת חולשת נבחרי הציבור שהיו צריכים לשנות אותו. הם הזינו את בית המשפט העליון בשופטים שלידם אהרן ברק עשוי להיחשב לשמרן-לייט. בעשרים השנים האחרונות קצב פסילת החוקים גבר, עילות התערבות השופטים הואצו, ודוקטרינות מסוכנות של ביטולי חוקי יסוד כבר טעונות על השולחן. בית המשפט הקצין ואמון הציבור הלך ודעך בהתאמה.

עד לפני שלש שנים אף אחד לא שמע על "ועדת השתיים", למרות שכבר עשור וחצי היא קובעת את אופי השופטים. הועדה הזו הוקמה עצמאית ופועלת בחשאיות על ידי נשיאות העליון מדורית בייניש ועד היום. בועדה חברות שתי שופטות בדימוס שמסננות שופטים שרוצים להתקדם מהשלום למחוזי. בלתי ניתן לקבל קידום בלי לעבור אותן. במסגרת חשאיות הועדה, מיותר לציין שאין פרוטוקולים, אין קריטריונים ושום כלום, רק חושך מצרים.

לכן מימדי הפרשה והסרחון שעלה ממנה הפתיעו, אבל האכסניה לאותם פעולות לא הפתיעה כלל. מקום שאין בו מינימום של שקיפות ושמרכז כוח אדיר לנציגים שלא חייבים דין וחשבון לאף אחד הוא מתכון מבטיח לשיקולים לא ענייניים במקרה הטוב ולפלילים במקרה העצוב.

המינוי החריג בעולם

הבעיה החריפה בועדה מתחילה הרבה לפני כן. מחקר שערכנו בתנועה למשילות ודמוקרטיה סקר את שיטות מינוי השופטים בלא פחות מ-42 מדינות! ברוב גדול מהמדינות אין לרשות השופטת כל מעורבות במינוי השופטים. בחלק קטן מהמדינות יש מעורבות מסוימת לרשות השופטת אבל לא דומיננטית כמו כאן. שימו לב לנתון הבא: רק בישראל נבחרי הציבור הם מיעוט בועדה לבחירת שופטים. כיום לשופטים יש זכות וטו (מינוי מצריך רוב של 7) המדינה היחידה הדומה לנו בהיבט הזה היא הודו. בהחלט אור לגויים, לפחות כמו זה ששורר בועדה.

מכל הסיבות ישנה כיום הבנה רחבה ששיטת המינוי צריכה להשתנות. ככלל, נכון שנבחרי הציבור הם שיעסקו במינוי שופטים, הציבור בחר בהם ולא בפקידים. הטענה הזו נכונה שבעתיים על רקע בית משפט אקטיביסט שרואה לעצמו זכות להתערב בנושאים ציבוריים וחברתיים.

תפקיד השופט ודרך המלך

הגישה האקטיביסטית הקיצונית סבורה שתפקיד בית המשפט להיות המצפן והשוטר הערכי מול פעולות נבחרי הציבור וכך הוא מתערב כיום בהכרעות פוליטיות, ערכיות וציבוריות. משכך, אם בית המשפט מתערב בכל אלה חובה שעולמם הערכי של השופטים ישאף לכל הפחות לייצג את ערכי הציבור. במובן הזה ההשוואה בין ישראל לבין מדינות העולם מעלה תמונה חמורה פי כמה – בעוד ברוב המדינות יש חוקה מפורשת שמסמיכה את בית המשפט המיוחד לפסול חוק של הפרלמנט, כאן אין חוקה ואין הסמכה כזו. בבריטניה למשל אין חוקה (כמו כאן) וגם אין לשופטים סמכות לפסול חוק. הגיוני.

לתיקון המצב נדרשות בדחיפות שתי רפורמות. האחת בשקיפות ההליך, והשנייה בזהות הגוף הממנה. העברת כח המינוי לוועדה מיוחדת של הכנסת, תהרוג שתי ציפורים במכה אחת, גם תתאים את אופן המינוי לנהוג בעולם ולמקובל, תמנע שכפול עצמי של מערכת המשפט, וגם תייצר את השקיפות ואת הדיון הציבורי הפתוח.

הכנסת היא הגוף השקוף ביותר במדינה. הכל נמצא על השולחן. הועדות מוקלטות ומועברות בשידור חי, הפרוטוקולים מתועדים, הציבור יכול להגיב ולהביא חומרים ואור השמש נוכח שם בצורה הכי חזקה. חבר כנסת בודד שירצה לנהוג בשחיתות בועדה כמעט ולא יוכל לעשות זאת. הוא תלוי בראש מפלגה, בסיעה ובמצביעים, ומפת האינטרסים שלו פרוסה כמעט כולה לעיני כל. גם שינויים פחות חדים יכולים להיות טובים בתנאי שיוציאו מהועדה גורמים שאינם נבחרים ויחילו חובת שקיפות מחמירה.

יוזמות מהסוג הזה דחפה התנועה למשילות ודמוקרטיה בכנסת שחלפה. כעת הכוח לשנות לא נמצא בידי הפוליטיקאים. עד התשעה באפריל יכולת ההשפעה נמצאת אצל כל אחד מאיתנו שצריך להסביר למועמדים בפריימריס ולנציגי המפלגות שאת הקול שלנו יקבל מי שיבטיח ויביא את שינוי השיטה.