מאמר דעה מאת מנהל התנועה למשילות ודמוקרטיה – יהודה עמרני.

ניתן להניח שרבים מהקוראים לא החליטו עדיין כיצד לעכל את משמעויות האישומים שפורסמו נגד בנימין נתניהו. אצל אדם מן השורה, התחושה האוטומטית כלפי פרשות פלילים כוללת אי נוחות וסלידה. זה נכון גם ביחס לתיקי ראש הממשלה.

אבל, כדי לנתח ולהבין את המצב, צריך להרחיב את המבט להסתכלות רחבה על מכלול הדברים:

המהפכה החוקתית והמשפטית הביאה בכנפיה עם השנים רעות חולות, בין היתר היא שיבשה את היחס הראוי בין נבחרי ציבור למשפטנים ופקידים.

אחת התוצאות של המהפכה היא הגישה השוררת כיום בצמרת הפרקליטות והמשטרה שהגדירה לעצמה באופן לא רשמי שללכוד נבחר ציבור בפלילים זהו אות למקצועיות וליוקרה, ככל שהנבחר רם דרג, ההישג משובח יותר, ולצורך השגת המטרה מותר לעיתים לחרוג מהחוק והכללים המקובלים בהליכי חקירה, או להפר זכויות נחקרים.

אף פרקליט מכהן לא יודה במציאות הזו, אבל את התחושות של שרים וחברי כנסת מכל המפלגות אישרר מסמך שדלף לאחרונה בשם "מסמך יצחקי" בו נאספו חומרים כנגד נבחרי ציבור. המידע שרוכז במסמך המשטרתי העלום לא הבשיל לכדי כתב אישום ואפילו לא טופל ככל מידע שמעורר חשד, אלא נשמר לעת הצורך. מהי עת הצורך? הזמן שהחוקרים או הפרקליטים יחליטו.

מעדות אישית אוכל לספר שבפגישות שקיימנו בתנועה למשילות ודמוקרטיה עם שרים בכירים כשניסינו לרתום אותם ליוזמות שיאזנו את מערכת המשפט, הם בירכו ועודדו את ההצעות אך הסבירו שלא יובילו את המהלך, כי לדבריהם אין להם רצון "שיפתחו להם מגירות".

מציאות כזו, גם אם לא נפתחה ולו חקירה אחת היא השחתה מערכתית וסירוס שלטוני. גם נבחר ציבור שלא עבר כל עבירה, יודע שתמיד יכולים לשלוף כנגדו "חשד" כזה או אחר, ולסבך אותו בשנים של התנהלות משפטית והשחרת שמו בתקשורת.

באקלים הזה התנהלו החקירות נגד בנימין נתניהו. כמו שהתנהלו נגד רובי רבלין, יעקב נאמן ואחרים. כשמדובר בנבחר ציבור – הכל ייעשה גם אם בדרך ירמסו כללי המנהל התקין.

השלב המקומם ביותר בהתנהלות מערכת המשפט בעניין נתניהו הוא התעלמות וצפצוף על חוקי יסוד מפורשים בהם הכנסת קבעה הסדרים מדוייקים ותיארה כיצד כתב אישום משפיע על ראש ממשלה מכהן.

בקצרה נסביר, שחוק יסוד הממשלה קובע שראש ממשלה יכול להמשיך בתפקידו עד להרשעה חלוטה בבית משפט בעבירה שיש עמה קלון. לפי חוק יסוד הכנסת מועמד כזה יכול להתמודד וודאי שאין מגבלה על יכולתו להקים ממשלה. ההיגיון ברור – לא יתכן שהחלטה של פקיד אחד בלי ביקורת שיפוטית תפגע בחזקת החפות ותחליף שלטון בניגוד לבחירת ורצון העם.

אולם היועץ המשפטי לממשלה מקיים בימים אלה "דיונים" על חוקי היסוד הברורים ושוקל איך נכון לפרש אותם ביחס למצבו של נתניהו. הוא משאיר את שאלת יכולתו של נתניהו להרכיב ממשלה בערפל כמו את העובדה שהכנסת תיקנה את חוקי היסוד בדיוק בשביל לאפשר לשר להמשיך ולהחזיק בתיקים במצב כזה. החוק, ואפילו חוקי היסוד, לא מרשימים את היועץ ולשכתו.

אם עד היום ניסו שי ניצן ומנדלבליט לשכנע שההליך נגד נתניהו נועד לשמירה על שלטון החוק, הגיע המשחק שלהם עם חוקי יסוד מפורשים וחשף ששלטון החוק פריך מאד עבורם.

וכאן חייבת לבוא תזכורת חשובה – המהפכה החוקתית מושתתת כולה על חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. אהרן ברק קידש את חוקי היסוד כשקבע שמדובר בלא פחות מ"חוקה". דורות של שופטים פסלו בשל כך חקיקה של הכנסת ויועצים משפטיים פסלו פעולות ממשלה.

כעת, כשפחות מתאים למערכת המשפט היא כבר לא מחוייבת לחוקי היסוד, אלא מעמידה אותם לדיון, בחינה והתעלמות.

כמעט במקרה, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות קבעה השבוע שבג"ץ ידון בקרוב בתוקפו של חוק יסוד הלאום.

את האיזון המחוייב למערכת המשפט שהפך לדחוף ביותר, אפשר להכתיר כמהלך ל–כבוד הלאום וחרותו.

(פורסם בעולם קטן)