בג"ץ מסכן יהודים

שלומי פרץ, מנהל הפעילות, התנועה למשילות ודמוקרטיה

התקופה האחרונה רוויה בנושאים משפטיים החוזרים, מועלים ונידונים בתקשורת ומקבלים פרשנויות מכל זווית אפשרית: הדחת היועמש"ית; מעצרם של אלי פלדשטיין והנגד ארי רוזנפלד בשל העברת חומרים לראש הממשלה נתניהו; הדלפת הסרטון משדה תימן ומעצר חיילי מילואים מכוח 100 ששמרו על מחבלי הנוח'בות; מעצרם של ארבעת הגברים המואשמים בהשלכת פצצות תאורה מעל ביתו של ראש הממשלה בקיסריה; העתירות לשחרור גופות מחבלים המוחזקים על ידי מדינת ישראל, כולל של המחבל הנתעב ואליד דקה ועוד.

בין כולם מקשר חוט אחד: התערבות בוטה של מערכת המשפט בהחלטות אסטרטגיות-ביטחוניות ומדיניות של מדינת ישראל, כשבראש המתערבים עומד בג"ץ ומסמן למערכת כולה את הדרך.

ב-7 באוקטובר נראה היה כי הרפורמה המשפטית זזה הצידה מסדר היום הציבורי, שר המשפטים יריב לוין אמר שהוא מניח את הדיונים בהצעות החוק בצד, ובמקום המחלוקת העזה ששטפה עד אז את הרחובות, התגייסה החברה הישראלית כולה לסיוע למאמץ המלחמתי. היה ברור שצה"ל נלחם במלוא כוחו ועוצמתו באויב. היה ברור שמטפלים בנפגעים הרבים בגוף ובנפש. היה ברור שמעבירים תקציבים למפונים ולפצועים. היה ברור שעושים את הנדרש כדי להשיב את החטופים הביתה.

אך המציאות הזו לא החזיקה מעמד הרבה זמן. מהר מאוד הבנו אנחנו, יחד עם שותפים לדרך, שהרפורמה המשפטית נחוצה יותר מתמיד כעת וכי מתחת לאפם של אזרחי המדינה מתרחשים תהליכים המסכנים את ביטחון אזרחינו ושלומם של לוחמינו.

לכן התחלנו, בתנועה למשילות ודמוקרטיה, לחקור מאות עתירות שהוגשו בפני בג"ץ מאז ה-7 באוקטובר, רובן הכמעט מוחלט הוגשו על ידי ארגוני שמאל קיצוניים. הממצאים היו מדאיגים מאוד: בג"ץ התערב, פעם אחר פעם, בסוגיות ביטחוניות הרות גורל ולא בפעם הראשונה.

למעשה, המחקר חשף שיטה שפועלת כבר יותר משלושה עשורים בה בג"ץ מכופף את זרועה של המדינה, מקבל לדיון עתירות בסוגיות המשפיעות על החלטות מדיניות  וביטחוניות ומשפיע על הליך קבלת ההחלטות. פעמים רבות אפילו ללא צורך בפסק דין המקבל את העתירה.

השיטה מתוחכמת ומוסווית כל כך, שאפילו כשאביעד גליקמן כתב המשפט של  חדשות 13, פירסם אותה בגלוי, כמעט אף אחד לא שם לב לכך.

אז מהי אותה שיטה?

בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, העמיד את עצמו לרשותם של ארגוני שמאל (כפי שאמר להם, במפורש, באחד הדיונים המצולמים, השופט יצחק עמית, שבימים אלה הוא פועל, במלוא הכוח, למנות את עצמו לנשיא ביהמ"ש העליון). אלה, מצידם, מגישים שלל עתירות הנוגעות לתנאי הפלסטינאים בעזה, ותנאי מחבלים העצורים בישראל ובסוגיות ביטחוניות נוספות, ובג"ץ שולח את מדינת ישראל לענות לעתירה. המדינה, מצידה, יודעת שבג"ץ יפסוק נגדה וחוששת מכך מאוד, לכן היא משנה מדיניות ונהלים, ומשיבה לבג"ץ את התשובות שהוא רוצה לשמוע.

למעשה, בג"ץ בשיטה זו פוטר את עצמו מפסק דין המקבל את העתירה, ומפיל את האשמה על המדינה. נהדר לא?

ואיך גליקמן קשור? אך לפני כמה ימים צייץ מתוך דיון בבג"ץ בעניין חוק הגיוס: "אני מאוד מאוד מקווה ששרי הממשלה וראש הממשלה הקשיבו היום לדיון בבגץ והבינו מההערות של השופטים שהם לא ייתנו לחוק השתמטות כפי שמתכננת הממשלה לעבור. מה שהיה הוא לא מה שיהיה…" בכך, למעשה חשף גליקמן את השיטה: ‏בג״ץ לא צריך לפסוק. שופטי בג״ץ רק רומזים רמזים עבים למדינה והיא מיד מבינה לאן נוטה רוח השליט ומתיישרת. ‏כך משתנה מדיניות בלי צורך בפסק דין המקבל את העתירה.

יאמר בג"ץ לציבור: ‏אנחנו פסקנו? ‏אנחנו מתערבים בסוגיות ביטחוניות או מדיניות? ‏חס ושלום! לא יעלה על הדעת. כולם מרוצים, לכאורה. אך הציבור שלא תמיד מודע למשמעויות וההשלכות של התנהלות בג"ץ נפגע קשות.

אחת הדוגמאות המובהקות לשיטה בה פועל בג"ץ היא 'בג"ץ הפרימטר', שעסק בעתירה נגד הוראות הפתיחה באש של כוחות הביטחון נגד המחבלים שהתפרעו על הגדר ברצועת עזה. בג"ץ קיבל את העתירה לדיון ובתגובה- המדינה ריככה את הוראות הפתיחה באש והפרימטר כאזור חיץ נשחק. התוצאה? נירמול של התקרבות מחבלים לגדר שאיפשר להם לתכנן ובסוף – לבצע את הטבח של ה-7 באוקטובר.

מדובר בפגיעה חמורה בהרתעה וביכולת התגובה של צה"ל.

הסנגורים האוטומטיים של בג"ץ, אוהבים לזעוק: 'אבל בג״ץ בכלל לא קיבל את העתירה'. ‏נכון. למה לו? ‏הוא רק רומז ופרקליטות המדינה מיד עוברת לדום מתוח ומצעידה בסך את גורמי הביטחון ואת נבחרי הציבור שיתייצבו ויתנו תשובות. ‏זו בדיוק השיטה.

בעוד שכוחות הביטחון שלנו נלחמים יום-יום להגן על אזרחי המדינה, התערבויות משפטיות מגבילות את יכולתם לפעול. המחקר שערכנו חושף כיצד החלטות בג"צ משפיעות דרמטית על יכולת המדינה להתמודד עם איומי טרור ולשמור על ביטחון אזרחיה: מחבלים מקבלים טיפול רפואי, בזמן שהקורבנות שלהם מתים. אויבינו זוכים למיטות מרופדות בזמן שחיילינו נאבקים על חייהם ומחרפים את נפשם למען המדינה.

המחקר עוסק גם בהתערבותו של בג"ץ בקלפי המיקוח של המדינה להשבת החטופים. בג"ץ פגע פעם אחר פעם, בעסקאות להשבתם של רון ארד, גלעד שליט, הדר גולדין ואורון שאול והרחיק את מדינת ישראל מהחלום שהם יגיעו לביתם בהקדם האפשרי ובעסקה הטובה ביותר. ארד, גולדין ושאול עדיין לא חזרו. שליט חזר בעסקה שתוצאותיה המיטו עלינו אסון.

בשירת הסטיקר המפורסמת שכתב גרוסמן לאחר רצח רבין נכתב: "בג"ץ מסכן יהודים". המשפט הזה מעיד כי ההבנה על פגיעתו הרעה של בג"ץ בביטחון אזרחי המדינה מושרשת כבר כמה עשורים וזו אינה גחמה שנוגעת למהלכים פוליטיים או להתנגדות לועדת חקירה ממלכתית.

ומאז ועד עתה אנחנו שואלים: היכן הצדק? עבור מי פועל בג"ץ ובאיזה אופן הוא מגן על זכויות אזרחי מדינת ישראל? איפה ההגנה? איפה הדאגה לביטחוננו כערך עליון? איפה השמירה של מדינת היהודים שעליה נלחמו אבותינו?

בג"ץ לא יכול לקחת לעצמו סמכויות לא לו ולהתנהג בצורה מופקרת עם חיינו ועם זכויות האדם הבסיסיות ביותר שלנו. חייבים לשנות זאת מהיסוד בדחיפות. זה עולה לנו בדם.