בעניין החלטת בית המשפט שלא לאשר את פסילתה של איבתיסאם מרעאנה:
המחוקק שקבע כי בית המשפט העליון יהיה אמון על אישור החלטה לפסול מועמד מלהתמודד בבחירות בכנסת, הוא גם זה שקבע 3 עילות פסילה בסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת.
בעוד שהמחוקק יצר 3 עילות שוות, ללא הבחנה ביניהן, הרי שבית המשפט בוחר פעם אחר פעם להעצים את עילת הגזענות, ולצמצם את עילות הטרור והחתירה תחת זהותה של מדינת ישראל.
התוצאה הגרוטסקית של התנהלות בית המשפט הינה שתומכי טרור מובהקים, כגון עזמי בשארה, באסל גאטס וחנין זועבי מכהנים בכנסת, בזמן שח”כים כגון ד”ר מיכאל בן ארי נפסלים.
לא היו לנו ציפיות כלל שבית המשפט העליון יאשר את פסילת מועמדותה של איבתיסאם מרעאנה הממוקמת במקום ה-7 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת. אבל התוצאה הידועה מראש רק מזכירה לנו שוב שבית המשפט פוסק בעניינים ערכיים, תוך שהוא משליט את ערכיהם של שופטיו על ערכי המחוקק, גם כאשר המחוקק הבהיר את כוונתו במפורש בחוק, בדיונים שקדמו להכנתו ולתיקונים שנעשו בו במשך השנים ובניגוד לדברי ההסבר שצורפו אליו.
יש להוציא מידי השופטים את הסמכות להוות החותם הסופי לעניין פסילת מועמדים ורשימות לכנסת עד ליום בו בחירת השופטים לבית המשפט העליון תיעשה, כמקובל בעולם, באופן שייצר ייצוג הולם של המגוון הערכי של תושבי מדינת ישראל.
