מאמר דעה מאת עו”ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי לתנועה למשילות ודמוקרטיה.
התחקירים האחרונים של קלמן ליבסקינד על שופטי העליון והיחס הליברלי שלהם לרשימת המניעויות, לניגודי העניינים ובאופן כללי למראית פני הצדק, זיכו אותנו במתקפת ראיונות ומאמרי דעה מפי שופטים לשעבר ומפי אנשי אקדמיה, שהסבירו לנו שהבעיה היא בכלל בנו.
שטרסברג כהן, סטרשנוב, נאור ועוד הסבירו לנו שאיננו מבינים את מהות השפיטה, ובכלל אנו בורים ועמי הארצות בשל החשש שלנו ששופט שדן בענייני חבריו, עלול לסבול משיקול דעת מוטה. את השופטים בדימוס ניתן להבין. מי שהתרגל לראות במערכת המשפט את נחלתו הפרטית, עלול לאבד את שיקול דעתו כאשר מרימים יד על ביתו.
אבל איך קורה שגם האקדמיה מתגייסת להגן על הפגמים הללו? במאמר שפרסם ב”מקור ראשון” טען פרופ’ יובל אלבשן שהחלטות השופטים בעניין פסילה שקופות לציבור ומבוקרות לפני ולפנים. אלבשן כנראה שכח שעל פי החוק, ענייני פסלות שופט אינם נבדקים על ידי נציב התלונות, וכדי להתיר פרסום פרטי תלונה מסוימת על שופט, נדרש הליך אישור מיוחד על ידי נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים כאחד. כך שאין כאן לא ביקורת ולא שקיפות. גם פרופ’ יניב רוזנאי, בטור שפרסם השבוע בעיתון זה (“ניגוד לא ענייני”, 20.07) לא השתכנע מהתחקירים שהשופטים ישבו לדין במשוא פנים.
נשיאת העליון העבירה לחברתה הטובה, השופטת בדימוס הילה גרסטל, תיקי גישור. ישבה בערעורים על החלטות של חברה טובה אחרת. עסקה בתיקים של חברות המיוצגות על ידי בעלה. שופטים אחרים הכניסו והוציאו בעלי דין מרשימת המניעויות ללא כל הסבר ואחרים דנו בתיקים המצויים ברשימה. שלא לדבר על התשובות השקריות שניתנו במענה לתלונות לנציב.
אבל כל זה כנראה לא מספיק משכנע. לזכותו של רוזנאי, הוא לפחות מסביר מדוע הוא מוכן להתעלם מכל המידע שנחשף בתחקירים. לטעמו, הביקורת נועדה להחליש את מערכת המשפט או להשתלט עליה, ועל כן גם מי שסבורים שנפלו פגמים בעבודת בית המשפט, אמורים להתגייס ולהגן על המערכת, על חוסר השקיפות שבה, על ניגודי העניינים. הכל כדי לאפשר לבג”ץ להתערב בהחלטות שלטוניות, ללא מורא וחשש.
תפיסה זו מעניקה למערכת המשפט צ’ק פתוח. לא משנה מה יקרה ומה ייחשף, הברנז’ה המשפטית־תקשורתית תפנה את עיניה לצד השני. כשתותחי בג”ץ ירעמו במתקפה על החלטות נבחרי הציבור, ישתקו גם המוזות באקדמיה.
פעמים רבות עולה הטענה שמצביעי הימין מוכנים להעלים עין מעבירות השחיתות שבוצעו לכאורה על ידי בנימין נתניהו, בשל התמיכה בדרכו הפוליטית. איני יודע אם זה המצב בקרב מצביעי הימין, אולם אין ספק שבבית המשפט העליון פיצחו את הבייס של מפלגת בג”ץ. כל זמן שהעליונים ידחקו את התפיסות המוסריות והערכיות של הרוב במדינה, לטובת תפיסותיהם של אלבשן ורוזנאי, מובטח להם שהתחקירים ייגנזו, הביקורת תישכח והפגמים יכוסו. נראה שעל כל פשעים תכסה אהבת השלטון של הבלתי־נבחרים.
