הניסיון מצידה של הנשיאה נאור לעשות שימוש פוליטי בשואה ובקורבנותיה לצורך נטילת כח וסמכויות למוסד שהיא עומדת בראשו, ולצורך דריסת הכרעותיהם הערכיות של אזרחי מדינת ישראל צריך להדליק נורות אדומות.
מן הראוי שניסיון להפיק לקח מההיסטוריה, יתחיל בידיעת העובדות, ודבריה של הנשיאה נאור לפיהם “זכויות האדם פותחו אחרי מלחמת העולם השנייה כלקח היסטורי ממעשי הזוועה ובעיקר מהשואה”, מעידים על חוסר בהיכרות עם ההיסטוריה של גרמניה ושל זכויות האדם. ברפובליקת ויימאר הגרמנית שלפני עליית הנאצים לשלטון, מעמדו ועצמאותו של בית המשפט נקבעו בחוקה, כמו גם זכויות האדם. בית המשפט שם אף נטל לעצמו את היכולת לבטל חקיקה המנוגדת לחוקה. זכויות האדם, כמו גם האקטיביזם השיפוטי, לא הצליחו למנוע את עלייתו של היטלר ואת שואת היהודים, וייתכן שאי היציבות הפוליטית שנגרמה כתוצאה מהאקטיביזם השיפוטי, אף תרמה לעלייתו של הצורר. על נשיאת בית המשפט העליון לחזור בה מהשימוש המוטעה בשואה ככלי להצדקת תפיסת עולם של אקטיביזם שיפוטי או העברת הכח מידי נבחרי הציבור, ומהניסיון לגייס דעת קהל תוך שימוש לא הולם בשואה.לפרטים נוספים: 052-6059685 יהודה
