[email protected] | 02-5714118

ההשתקה וההשחתה

בתזמון מושלם עם פרק הסיום של הסדרה "מנאייכ", העוסקת בשחיתות משטרתית, נחשפנו השבוע לפרשיות שחיתות אמיתיות מאוד, שנפרשו בהרחבה בפני העיתונאי עמית סגל על ידי מי שהיה סגן ראש מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים), משה סעדה. בבסיס החשיפה טענות על לחצים שהופעלו על חוקרי מח"ש – שתפקידם לחקור עבירות שמבוצעות ע"י אנשי משטרה – לסגור תיקי חקירה ולא לייצר "בעיות" למשטרה בשביל שלא לפגוע ביוקרת המשטרה והפרקליטות בזמן חקירות נתניהו.

 בעקבות הפרסום והסערה שנוצרה, הספיקו כבר גורמים נוספים מתוך מח"ש לאשר חלק מהטענות, בעוד שחלק אחר (למשל – הטענות על שיבוש ופגיעה בחקירת מותו של הנער אהוביה סנדק ע"י שוטרים) נחשף כבר בעבר ע"י גורמים שונים שאינם קשורים למח"ש.

בלי לחזור מחדש על כל מה שנחשף, או לעשות "ספוילרים" למי שמתכנן לצפות בראיון בעתיד, נציין רק שהטענות העיקריות של סעדה הן שמערכת המשפט כולה, כולל הפרקליטות (בלחץ של שי ניצן) והיועמ"ש התגייסה להשתיק פרשיות לא נוחות למשטרה, כולל שיבוש ראיות ממש במקרים בהם נהרגו אזרחים ישראליים כמו אהוביה סנדק ויעקב אבו אלקיעאן, והכל על מנת שלא לפגוע במאמץ העיקרי של חקירות ראש הממשלה נתניהו.

צריך לומר ביושר, זו לא הפעם הראשונה בה מתגלים יחסים מושחתים בין שוטרים בכירים לבין בכירים בפרקליטות, ולא פה נמצא שורש הבעיה. במערכות גדולות ובעלות עוצמה אדירה כמו הפרקליטות, הייעוץ המשפטי והמשטרה, תמיד ישנו חשש להתפתחות של שחיתות – כל שוטר או פרקליט מחזיק בידיים כוח עצום, וכוח עלול לעיתים להשחית. בפני עצמה המציאות הזאת לא מפתיעה ולא נוראית כ"כ. בסופו של יום רוב עובדי הציבור, הפרקליטים והשוטרים הם אנשים ישרים, אידאליסטים ומוכשרים, שתורמים רבות למדינה, נוכחות שלמספר "תפוחים רקובים" לא צריכה לעורר דאגה – בדיוק בשביל מצבים כאלו ישנו בכל מדינה גוף שתפקידו הוא לבקר ולפקח על פעולתה של המשטרה, ותפקידו של הגוף הזה הוא לאתר ולהעמיד לדין את אותם "תפוחים רקובים".

הזעזוע מהחשיפה האחרונה אינו מכך שישנם אנשים מושחתים במערכת אכיפת החוק, הזעזוע הוא מהתגלית, שאנו בתנועה למשילות מתריעים עליה כבר שנים, שבמדינת ישראל אין הלכה למעשה שום גוף ביקורת כזה.

במדינת ישראל אחראית מח"ש לחקור חשדות כנגד שוטרים. אלא שמח"ש עצמה כפופה לפרקליטות המדינה – אותה פרקליטות שעובדת יד ביד עם המשטרה לצורך הגשת כתבי אישום ומלחמה בפשיעה. מה שהתגלה כעת הוא שכאשר לפרקליטות, ובעיקר למי שעומד בראשה, יש אינטרס מיוחד בפעולת המשטרה, או קצינים מסוימים במשטרה, פתאום אין דין ואין דיין. מופעל לחץ לסגור חקירות נגד שוטרים, תיקים בעייתיים משובשים או נתקעים, ולראשות מח"ש ממונה מנהלת "מבחוץ" שמקפידה לא לעשות בעיות לבוס.

ואפילו המציאות הזו, היא עדיין לא עיקר הבעיה. הבעיה העיקרית היא הפרקליטות עצמה. במדינת ישראל אין שום גוף ביקורת שיכול לחקור ולפעול כנגד פרקליטים שפועלים בניגוד לחוק. גוף הביקורת שהוקם על מנת לפקח על הפרקליטות מכונה הנבת"ם – נציבות הביקורת על מייצגי המדינה. אלא שלגוף הזה אין שום "שיניים", ושום יכולת אמיתית לפקח. כבר כשהוקמה הנציבות התרענו כי לא ניתנו לנציבה סמכויות מספיקות, וכי למעשה כל מה שהנציבות יכולה לעשות הוא לפנות לפרלקיטות עם "המלצות". אלא שבפרקליטות לחצו, ואפילו פתחו בשביתה, וסמכויות הנציבות נשארו מקוצצות.

עד כדי כך הייתה המלחמה שניהלה הפרקליטות בראשות שי ניצן חריפה, שהנציבה הראשונה שמונתה לתפקיד, נשיאת בית המשפט המחוזי הילה גרסטל, התפטרה מתפקידה תוך שהיא קובעת כי שי ניצן לא ראוי לתפקידו, וכי "יש לו קושי עם אמירת אמת" – טענה דומה באופן מפתיע לזו שהשמיע השבוע סגן ראש מח"ש לשעבר.

מאז התפטרותה של גרסטל בשנת 2017 מצאו את מותם יעקב אבו אלקיעאן ואהוביה סנדק, נחשפה ההתנהלות החמורה כלפי העדים בחקירות נתניהו, התגלה שהפרקליטות העניקה חסינות לעיתונאית שפרצה לטלפון של יו"ר לשכת עורכי הדין ועוד. כל האזהרות התאמתו.

חשוב להבין – במדינה מתוקנת אסור שיהיה שום גוף, גם כזה שהעובדים בו הם הטובים ביותר שבעובדי הציבור, שאין עליו ביקורת חיצונית חזקה. כאשר אין ביקורת ופיקוח, תמיד יהיו מושחתים שימצאו את הדרך לנצל את כוחה של המערכת, ואת התמימות של חבריהם. בשלב השני אותם מושחתים יתחילו ליצור קשרים עם אחרים ולהשחית גם אותם, ולקדם במעלה התפקידים אחד את השני. כאשר אין ביקורת, אין פיקוח ואיש הישר בעיניו יעשה, הסוף תמיד יהיה במערכת שהושחתה ושכוחה נוצל כנגד האזרחים.

למזלנו, יש לנו עדיין את היכולת לתקן את המצב ולהשפיע. במערכת הבחירות הקרובה חייב כל אזרח שמדינת ישראל יקרה לו, לדרוש דבר אחד מהמועמדים לכנסת: תקנו את מערכת המשפט! רק מפלגות שיתחייבו ויצהירו במפורש שבכוונתם להקים מערך פיקוח אפקטיבי, על המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, רק למפלגות כאלו יש להצביע. אם נישאר אדישים גם הפעם, וההזדמנות לתיקון תפוספס, לא בטוח שתהיה לנו הזדמנות כזו שוב בעתיד.

עו"ד זאב לב, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *