עו”ד זאב לב,, מנהל המחקר של התנועה כותב:
“אנו עושים שימוש בסמכותנו לפי סעיף 26(2) לחוק בתי המשפט, התשמ”ד-1984 ומורים על הרחבת ההרכב שידון בהתנגדות לצווים על-תנאי – להרכב של תשעה שופטים”
כך, במשפט אחד תמים מתוך החלטת בג”ץ בערב חמישי שעבר, השתנה לחלוטין מבנה המשטר במדינת ישראל.
במסגרת ההחלטה הורו שופטי בג”ץ על העברת הדיון בעתירה לבטל הוראות בחוק יסוד הממשלה לדיון בהרכב מורחב, במקום לדחות את העתירות על הסף מטעמים של היעדר סמכות. מדוע מדובר בהחלטה דרמטית כל כך? בשביל להבין זאת צריך לסקור בקצרה את המציאות החוקתית בישראל ואת המצב הנהוג בה כיום.
עם קום המדינה אמורה הייתה האסיפה המכוננת לכונן למדינת ישראל חוקה, לפיה יתקיימו הבחירות לכנסת ויתבצעו כלל המינויים למוסדות השונים. בפועל, עקב הקושי בכינון חוקה ופרוץ מלחמת העצמאות, הפכה האסיפה המכוננת את עצמה לכנסת הראשונה, ובמקום חוקה התקבלה בהמשך “החלטת הררי” לפיה החוקה תכונן על ידי הכנסת, באופן של חוקי יסוד נפרדים שבעתיד יאוחדו לכדי חוקה אחת.
מאז ועד לשנת 1995 חוקקה הכנסת מספר חוקי יסוד, אבל בפסיקת בית המשפט שלטה התפיסה כי לחוקי היסוד מעמד דומה לזה של כל חוק “רגיל”, ובהתאם לא יכול בית המשפט לפסול חוק בגלל סתירה שלו עם חוק יסוד. ב-1995, בפסק דין בנק מזרחי המפורסם, קבע לראשון אהרן ברק כי חוקי היסוד מהווים למעשה “חוקה” ונמצאים במעמד חוקתי עליון על חוקים “רגילים”, ולכן ישנה לבית המשפט סמכות לפסול חוקים העומדים בסתירה לחוקי היסוד.
על הקביעה הזו של ברק, המכונה “המהפכה החוקתית“, ישנה כמובן מחלוקת חריפה שכן היא מתעלמת לחלוטין מרצון המחוקק ולמעשה מעניקה לבית המשפט כוח שמעולם לא אמור היה להיות לו. אלא שההחלטה שניתנה השבוע מהווה מהפכה חוקתית שניה, ההופכת אפילו את פסק דין בנק מזרחי השנוי במחלוקת. אם עד היום, בעקבות פסק דין המזרחי, הייתה ההבנה כי הכנסת הינה בעלת הסמכות המכוננת לכונן חוקה, באמצעות חקיקת חוקי יסוד, ובית המשפט כפוף ל”חוקה” הזו כאשר הוא בוחן דברי חקיקה, הרי שבהחלטה לדון בפסילת חוק יסוד למעשה מציב עצמו בית המשפט מעל הרשות המכוננת ומעל החוקה עצמה.
בדמוקרטיה לכל גוף ישנו מקור סמכות, הנובע במקורו מהציבור באמצעות החוקה או החוק. בית המשפט העליון בישראל פועל מכוח חוק יסוד השפיטה, אשר קובע את סמכויותיו. אך כאשר בית המשפט מנסה לדון בתוקפו של חוק יסוד, הוא למעשה כורת את הענף עליו הוא יושב וקובע כי בית המשפט יכול לדון במקור הסמכות שלו עצמו!
במובן הזה, אין הבדל בין החלטה של המשטרה על ביטול חוק יסוד, או הודעה שיוציא הרמטכ”ל כי הוא פועל לביטול חוק יסוד הצבא. אף אחד מהגופים הללו אינו מוסמך לדון בתוקפם של חוקי יסוד, ועצם המחשבה שגורם שאינו נבחר ציבור יוכל להתערב ב”חוקה” של מדינת ישראל היא שינוי מהותי של שיטת המשטר. למעשה מדובר גם בתקדים עולמי, שכן אין שום מדינה מערבית בה שם עצמו בית המשפט מעל לרשות המכוננת עצמה – אותה הרשות שבסמכותה לכונן את החוקה – ומנע ממנה לבצע את תפקידה. מעשה כזה יהווה הפיכה שלטונית דה פקטו.
המגוחך במיוחד במקרה הישראלי הנוכחי הוא שההחלטה המהפכנית הזו, המשנה לחלוטין את מבנה המשטר הישראלי, מתקבלת דווקא בתגובה לעתירה בה מתלוננים העותרים על שינוי מבנה המשטר הישראלי. ואם נחזור לשאלה בפתח המאמר, תשובת הממשלה לפעולה כזו בחוסר סמכות של בג”ץ צריכה להיות התעלמות מוחלטת. על הממשלה להגיב לפסיקת בג”ץ בעניין, תהא אשר תהא, בדיוק כפי שהייתה מגיבה להצהרה של איגוד המוסכים למשל על בטלותו של חוק יסוד. לבג”ץ יש את אותה הסמכות לדון בחוק היסוד כמו ליו”ר איגוד המוסכים.
