במין פיתול אירוני של ההיסטוריה פורסמו הקלטות השיחות בין אביחי מנדלבליט לאפי נווה, בדיוק ערב קריאת פרשת "שופטים" המזהירה מפני הסכנה שבעיוות הדין. השיח בין מי שכיהנו כיועץ המשפטי לממשלה ויו"ר לשכת עורכי הדין, שניים מראשי מערכת המשפט במדינת ישראל, חשף בפעם המי יודע כמה את השחיתות המוסדית העמוקה שבבסיס מערכת המשפט הישראלית.
אלא שבניגוד לרוב המזדעזעים מהדברים שנחשפו, את תשומת הלב שלי, ולדעתי את תשומת הלב הציבורית, צריכה הייתה לתפוס לאו דווקא שחיתותם של מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה ויו"ר הלשכה, אלא מה שנגלה ביחס לפרקליטות ולבתי המשפט מתוך השיחות שביניהם.
"לא תטה משפט"
מהקלטות השיחות שפורסמה עולה תמונה שצריכה להדיר שינה מעיני כל אזרח ישראלי, לפיה נווה ומנדלבליט פעלו להבהיר לפרקליטות המדינה מדוע עדיף "למערכת המשפט" לקדם את מינויו של מנדלבליט על פני החלופות. מכיוון שמנדלבליט חשוד באותה העת בפלילים, וישנה עתירה כנגד מינויו, נדרשו מנדלבליט ונווה להעביר מסרים למערכת המשפט, כולל הפרקליטות והשופטים הדין בעתירה, ש"עדיף" למערכת שיבחר. המסר אכן עובר לפרקליטות, וממנה מגיע ככל הנראה גם לאזני השופטים עצמם. הגילוי הנורא ביותר הינו כי מתברר שכאשר הפרקליטות רוצה לזכות או להרשיע, היא מסוגלת להשפיע גם על השופטים שיפסקו בהתאם לתוצאה הרצויה.
בעוד שחיתות של פקיד ציבור, חמורה ככל שתהיה, מוגבלת בד"כ לסביבתו ולטובתו של אותו פקיד, כאשר השחיתות הופכת למוסדית, כלומר מוסד או רשות של המדינה שפועלים באופן מושחת לפי האינטרסים שלהם, הדבר כבר עלול להוביל לפגיעה במדינה כולה, כפי שניתן כבר לראות במקרה של מערכת המשפט הישראלית.
"לא תכיר פנים"
הסיבה היסודית בגללה מכבד אזרח מדינה דמוקרטית את החוק הינה הידיעה שהחוק הוגן, או לכל הפחות שווה. כל אזרח יודע שהחוק החל עליו חל על כל שאר האזרחים, קטון כגדול, ומתוך כך הוא מוכן לשאת בנטל המוטל עליו, כל עוד אותו הנטל מוטל על כולם בשווה.האזרח בדמוקרטיה יודע כי לא ניתן לטפול עליו האשמות שווא, לפי קפריזות של פקיד כזה או אחר, וגם אם יפעל בניגוד לאינטרסים של השלטון או המערכת, הרי שהוא יזכה להציג את עמדתו בפני בית משפט הוגן הפוסק לפי החוק.
החשיפה הגדולה שהביא עמית סגל בשבוע שעבר, ממוטטת את שאריות התמימות שהיו אולי לאזרחי ישראל ביחס לאופן פעולת מערכת המשפט במדינה. אחרי שראינו איפה ואיפה באכיפת החוק כאשר מפגיני ימין נעצרים ומוכים לעומת מפגיני שמאל אשר חוסמים את נתיבי איילון ללא מניעה, ואחרי שראינו פעם אחר פעם כיצד מינויים של אנשי ימין נפסלים, לעומת מינוי מקורבים שיטתי ע"י יאיר לפיד ואנשי שמאל, כעת מתברר כי גם כאשר מגיע כבר תיק לבית המשפט עצמו, אנשי "המערכת" יודעים לנווט את התוצאה לכיוון הרצוי להם, ללא קשר לחוק או לצדק.
"ולא תיקח שוחד"
ולאחר החשיפה הזו, שלמען האמת לא הפתיעה אף אזרח שעיניו בראשו, מתבררת גם אמת גדולה בכל הנוגע לבכירים השונים שמיהרו לפעול כנגד הממשלה וכנגד רפורמה במערכת המשפט, וזכו בשל כך לעמוד בראש מחנה מפגיני קפלן. אותן הפגנות שהחלו כנגד ה"רפורמה במערכת המשפט", המשיכו כנגד הממשלה והפכו לאחרונה להפגנות הקוראות לכניעה לחמאס. מנהיגי המחאות הללו נהגו להציג אותן כהפגנות למען הדמוקרטיה, למען שלטון החוק ולמען טוהר המידות, תוך הצגת כל ניסיון לתקן את מערכת המשפט, תפקיד היועמ"ש או יצירת מערך ביקורת על הפרקליטות כניסיון לפגוע ב"שומרי הסף" הצדיקים, ולאפשר שחיתות שלפוליטיקאים רקובים.
אלא שכפי שמתברר, השחיתות המוסדית והקשה ביותר אינה נמצאת במערכת הפוליטית, אלא דווקא באותה מערכת עצמה עליה מגינים המפגינים. מדוע כל אותם הפרופסורים ואנשי התנועה לאיכות השלטון, שטענו תמיד כי הם עומדים לצידו של הצדק ושלטון החוק, ממשיכים לתמוך באנשים וגופים שהם יודעים היטב שהם מושחתים עד יסוד?
התשובההינה, והייתה תמיד, שדמוקרטיה, שלטון החוק וטוהר המידות מעולם לא עניינו את אנשיהמחאה. המחאה הינה מחאה סוציולוגית, של חברי אליטה שהתרגלה לשלוט במדינה, וכעתצופה בעיניים כלות בדמוגרפיה המעבירה את השלטון לידיהן של קבוצות סוציולוגיותשונות. על גלי מחאה זו תפסו טרמפ אנשי תקשורת, היועצת המשפטית לממשלה ואנשיאקדמיה, שזיהו הזדמנות להפוך גיבורי תרבות תוך בגידה בתפקידם וזניחת חובותיהםכעובדי ציבור.
"כי השוחד יעוור עיני חכמים"
המחשבה על אנשי ימין, דתיים, חרדים ומזרחים השולטים במדינה כתוצאה של בחירות דמוקרטיות היא זו המעבירה את אנשי "שלטון החוק" על דעתם, ומוציאה אותם לרחובות.החרדה מפני אבדן השליטה במדינה היא זו שגרמה להם לעודד סרבנות נרחבת, ולפרק את הצבא. החשש מפני החלפת האליטות היא זו שגורמת להם לתמוך בשיטת משטר יוריסטוקרטית – שלטון פקידים – ולתמוך דווקא במינויים של פקידים מושחתים.
"אם תחת השיטה הדמוקרטית הערכים שלי במיעוט", אומר לעצמו הפרקליט הבכיר, הקצין ב-8200 או הפרופסור מרייכמן, אולי הגיע הזמן להחליף לשיטת משטר אחרת. ולצורך החלפת שיטת המשטר נדרשים מושחתים שיהיו מוכנים לבגוד במי שמינה אותם ובציבור לו הם חייבים אמונים. זו האמת היסודית ביחס להתנגדות לרפורמה המשפטית, אשר נחשפה במערומיה בהקלטות שפרסם עמית סגל.
המסקנה שלנו, הציבור הרוצה באמת לחיות במדינה דמוקרטית, שנלחמת בשחיתות וממגרת אותה, חייבת להיות קריאה לשינוי יסודי בשיטה שהובילה לבארות השחיתות שנחשפו. לא עוד מינויים בוועדות "מומחים" שאינם נותנים דין וחשבון לציבור. לא עוד פרקליטות שאינה כפופה לכל גוף ביקורת חיצוני. לא עוד יועץ משפטי לממשלה שהוא למעשה השליט העליון, מעל נבחרי הציבור.
נכון, חברי הכנסת אינם בהכרח חבורה של מלאכי עליון, אבל הם נתונים לפחות לביקורת ציבורית. אסור לנו לאפשר יותר לשום גוף או גורם לגרום לנו להעביר אליו כוח בלתי מוגבל, רק בשם ההגנה על תואר המידות או הסיסמא "שומר הסף". שהפרקליטות תתעסק בשמירה על החוק, על הסף נשמור כבר אנחנו.
עו"ד זאב לב, התנועה למשילות ודמוקרטיה
