אמנם הליך הקמת הממשלה החדשה טרם החל רשמית, אבל כבר ניתן לומר בוודאות די שהפעם אין שום מניעה להקמת ממשלת ימין "על מלא", ללא בלמים שמאליים בסגנון אהוד ברק, ציפי לבני, משה כחלון או יאיר לפיד.
דווקא עכשיו, לפני שמתחיל הסחר-מכר בין המפלגות השונות על תיקים ותפקידים, ועוד לפני השיבוצים של חברי הכנסת, חשוב להציב בפני מי שיתיימר להיות שר המשפטים הבא את חמשת הדיברות שצריכות להנחות אותו עם כניסתו לתפקיד. לאחר כארבעים שנות שלטון ימין כמעט רצוף, נראה כי אין ספק לגבי דרישת הציבור למשילות. לראשונה ישנה גם קואליציה שכל אגפיה תומכים בחיזוק המשילות ובהסדרת היחסים בין מערכת המשפט לכנסת ולממשלה. בהתאם, אסור לאפשר מינוי של שר משפטים שלא יהיה מחויב לתיקון המערכת.
אקדים ואומר שבכוונה איני מכניס לרשימה הזו יומרות גדולות, המצריכות מהפכה משמעותית. צריך לבצע כאן בהחלט גם כמה מהפכות יסודיות, אולם אלו אינן תפקידו של שר כזה או אחר, אלא של הממשלה כולה, ואיתה של הכנסת. עד אז נסמן יעדים פשוטים לביצוע, שניתן יהיה לבחון את מימושם בתום השנה הראשונה לתפקידו של השר.
המשימה הראשונה, וללא ספק החשובה ביותר היא שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. ללא קשר, ובמקביל לכל תיקון משטרי בנוגע לסמכויות בית המשפט וליחסי בית המשפט והכנסת, מבנה הוועדה הנוכחי הוא חריג ברמה בינלאומית, חסר היגיון ולא דמוקרטי.
על שר המשפטים לפעול לתיקון החוק ולשינוי הרכב הוועדה כך שבמקום שלושה שופטי בית המשפט העליון יכהנו בוועדה נשיאי בית המשפט העליון, מחוזי ושלום שיבחר השר, ובמקום שני חברי לשכת עורכי הדין, שמקומם בוועדה הוא טעות היסטורית, ימונו שני חברי כנסת – אחד מהאופוזיציה ואחד מהקואליציה. מדובר בתיקון פשוט יחסית לביצוע, נדרש ומשמעותי.
המשימה השנייה, שגם היא חיונית ואינה מסובכת יחסית, נוגעת לשינוי הגדרת תפקיד היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה כך שימונו כ"משרת אמון" של השר המכהן במשרד.
כיום יורשים השרים את היועץ המשפטי במשרד שלהם כעובד "מקצועי", שאינו נבחר על ידם ובדרך כלל נשאר בתפקיד שנים רבות לפני ואחרי השר. היועצים המשפטיים רואים עצמם לרוב כפופים ליועץ המשפטי לממשלה ולמשרד המשפטים, ובהתאם לעיתים (לא תמיד!) פועלים נגד עמדת השר והמשרד ובהתאם לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה.
המציאות הזו אינה תקינה שכן היא מונעת קידום רפורמות על ידי השר הנבחר, יוצרת סטגנציה ומונעת דיון ער ואמיתי בין משרד המשפטים לשאר משרדי הממשלה. מינוי היועץ המשפטי למשרד כמשרת אמון יאפשר לשרים להביא אנשי מקצוע שיתמכו בעמדותיהם, ויהוו משקל נגד אפקטיבי כלפי הייעוץ המשפטי לממשלה, שאינו רואה תמיד את התמונה המלאה.
שלישית, נדרש להתחיל בתהליך פיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, והגדרתם בחקיקה מסודרת. בניגוד לשתי המשימות הקודמות, משימה זו מסובכת יותר, מצריכה עבודת מטה וגיוס של משרד המשפטים, ובדיוק בגלל זה נדרש להתחיל בה כבר עם תחילת הקדנציה.
ככל והיועמ"ש הנוכחית לא תתגייס במלוא כוחה למשימה, זה גם הזמן להחליף אותה ולמנות יועץ משפטי לממשלה בעל ניסיון רב יותר במשפט מנהלי-חוקתי, ועם רצון לקדם את השינוי הנדרש. נזכיר כי כיום היועמ"ש הינו גם יועץ, גם ראש התביעה הכללית וגם מייצג המדינה בערכאות. שלושת התפקידים הללו סותרים לעיתים זה את זה, ומעמידים את היועמ"ש בניגוד עניינים מובנה.
רביעית, ביטול עבירת הפרת האמונים – ס' 284 לחוק העונשין. מדובר בעבירת סל, שרבות דובר על הנזק שהיא גורמת לשירות הציבורי ולמערכת המשפט עצמה.
העבירה אינה מוגדרת, רחבה במידה כזו שמונעת מעובד הציבור לדעת האם מפר את החוק, ומשמשת כעבירת סל שהפרקליטות מכניסה לכל תיק נגד נבחר ציבור בשיטת "מצליח". אמנם, ביטול הסעיף יכול להיעשות גם על ידי הכנסת, אולם מן הראוי שיעשה כהצעת חוק ממשלתית של שר המשפטים, שתכלול סקירה של התפתחות העבירה במשפט הישראלי והבינלאומי, ובמידת הצורך תיקון סעיפי עבירה אחרים על מנת למנוע פרצות בחוק.
והמשימה החמישית והאחרונה, אם כי אולי היא צריכה להיות הראשונה מבחינת לוח הזמנים – תיקון חוק חסינות חברי הכנסת.
מצב ברירת המחדל כיום הוא שהיועץ המשפטי לממשלה רשאי להגיש כתב אישום נגד חבר כנסת, וחבר הכנסת המואשם צריך לפנות לכנסת בבקשת חסינות. הדבר פותח פתח ללחץ לא בריא של הייעוץ המשפטי לממשלה על חברי הכנסת, לחששות מפני הגשת כתבי אישום, ולעיתים גם לפנקסנות ופופוליזם בקרב חברי הכנסת עצמם, כאשר השאלה בדבר הענקת החסינות הופכת להזדמנות לחיסול חשבונות פוליטי.
יש להפוך את ברירת המחדל כך שכל חברי כנסת והשרים יהיו חסינים מפני העמדה לדין עד תום הקדנציה שלהם, אלא אם כן בחרה הכנסת לאחר פניית היועמ"ש להסיר את חסינותם, בעבירות שעונשן שבא שנות מאסר ומעלה. היפוך ברירת המחדל יצמצם את הפגיעה בהפרדת הרשויות, וייצר מערכת יחסים בריאה יותר בין שרי הממשלה, חברי הכנסת והייעוץ המשפטי לממשלה.
עו"ד זאב לב הוא היועץ המשפטי של 'התנועה למשילות ודמוקרטיה'
