לא פעם ניתן לשמוע את הטענה שבמדינת ישראל, הכל נחלק בין ימין ושמאל. ספר לי לאיזה מחנה אתה משייך את עצמך, ואספר לך מה עמדתך בנושאי דת ומדינה, שטחים תמורת שלום, כלכלה, ביטחון ויחסי חוץ. כל נושא בעולם נחלק בין ימין לשמאל, והפער, כך מספרים לנו, רק הולך וגדל.
אלא שבין השורות ניתן היה לראות בחודשים האחרונים שישנו דווקא נושא אחד לפחות, שלגביו החלוקה המסורתית הזו נשברת. אם לא בהצהרות, לפחות במעשים. באופן מפתיע, מדובר דווקא בסוגית המשילות – שאלת היחסים הרצויים בין נבחרי הציבור לעובדי הציבור – שבשנים האחרונות מקובל היה לשייך אותה לחוגי הימין.
במשך רובו של העשור האחרון התרגלנו לחשוב שבעוד שהימין מבקש להחליש את הפקידות המשפטית ובתי המשפט, הרי שהשמאל דווקא תומך בביקורת שיפוטית עצמאית וחזקה, ובהחלשת נבחרי הציבור מול הפקידות המשפטית, אלא שלאחר שנה שבה חזרו מפלגות השמאל לשלטון, לפחות באופן חלקי, התפיסה הזו מתנפצת אל מול המציאות.
כך למשל, שמענו רק לאחרונה את המשפט הבא:
” אני חושב שביהמ”ש צריך להכיר שיש נושאים שהן בבחינה מדיניות ולא בבחינת פסיקה משפטית… מי שצריך לקבל את ההחלטות אלה מנהיגי האומה ולא ביהמ”ש”.
את הדברים לא אמר ח”כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית, או יריב לוין מהליכוד. הדברים נאמרו ע”י לא אחר מאשר סגן שרת הכלכלה יאיר גולן, חבר מפלגת מרצ. מדובר במשפט מדהים כאשר הוא מגיע מהקצה השמאלי ביותר של המפה הפוליטית בישראל, כיוון שמדובר למעשה על חזרה מדויקת של טענות שנשמעו עד כה מהקצה הימני בלבד.
אבל לא מדובר רק על הצהרות, אלא גם על מעשים. בהודעה שמסרה הממשלה לכנסת לפני כשבועיים, ביום 16.5.2022, נמסר כי הוחלט למנות את חה”כ מתן כהנא כסגן שר במשרד הדתות, כאשר השר הממונה עליו הוא ראש הממשלה. פחות מעשרה ימים לאחר מכן נחשף מסמך לפיו האציל ראש הממשלה את עיקר סמכויותיו כשר לכהנא.
מדובר במהלך בוטה במיוחד, בהתחשב בעובדה שמדובר במהלך הסותר חזיתית את פסיקת בג”ץ, בעתירה שהגיש לא אחר מאשר ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד. בשנת 2015 עתרה מפלגת “יש עתיד” לבג”ץ כנגד מינוי של ליצמן כסגן שר במעמד של שר במשרד הבריאות, ובפסה”ד קבעו שופטי בג”ץ כי:
“כל אלה יחד מובילים לאותה אי סבירות קיצונית שבמצב הקיים, שדינו להיבטל; ופשיטא כי לא הרי סגן השר במשרד הבריאות שאין בו שר מכהן בפועל כסגן שר במשרד אחר, לרבות סגן שר מטעם יהדות התורה במשרד החינוך, שם מכהן שר “במשרה מלאה”.
הפלא ופלא. רק 5 שנים בין בג”ץ יש עתיד האוסר על מינוי סגן שר, המחזיק במירב הסמכויות במשרד מבלי שיש מעליו שר ממונה, לבין מינויו של סגן השר כהנא בממשלה בה יש עתיד היא המפלגה הגדולה.
וכאילו לא די בהצהרות כנגד סמכותו של בית המשפט, או בפעולות בניגוד לפסיקת בג”ץ, הרי שגם כנגד הייעוץ המשפטי לממשלה נחלה הממשלה הנוכחית הצלחות שלא נראו כאן מזה שנים. נזכיר כי בתקופת ממשלת נתניהו ביקש שר המדע דאז, דודי אמסלם, לקדם מינוי כדירקטורים בחברות הציבוריות של אנשים שלא היו חלק מ”נבחרת הדירקטורים” שייסד יאיר לפיד, בעת שהיה שר האוצר. הניסיון נבלם על ידי המשנה ליועמ”ש דינה זילבר, אשר בחוות דעת מנעה את המינויים באופן שהוביל לעימות חזיתי בינה לבין השר אמסלם – עימות ממנו יצאה כשידה על העליונה.
והנה, רק החלה הממשלה הנוכחית את כהונתה, וכבר הצביעה על מינויו של עמיר פרץ ליו”ר התעשיה האווירית – למרות שאינו חבר ב”נבחרת הדירקטורים” ולמרות התנגדות הוועדה הממונה על בחינת המינוי. התנועה לאיכות השלטון מיהרה לעתור כנגד המינוי, אולם העתירה נדחתה בבג”ץ, תוך שהשופט סולברג מבהיר כי “משהחלטת הממשלה ניתנה בסמכות… לא קמה עילה מבוררת להתערבותנו”.
אלו רק דוגמאות בולטות, כאשר ברקע ישנם עוד דוגמאות רבות לפעולות של הממשלה הנוכחית, שלעולם לא היו צולחות את הייעוץ המשפטי ובתי המשפט בממשלות קודמות. כך ביצור ביתו הפרטי של נפתלי בנט ללא היתרי בניה, כך תקצובו של המעון הפרטי כאילו היה המעון הרשמי, כך מינוי יועצת משפטית לממשלה בהליך תפור מראש ועוד ועוד.
אז כיצד ניתן להסביר איך דווקא כאשר המחנה שנחשב תמיד למגנם של “שומרי הסף” עולה לשלטון, דווקא אז נדרסים כל אותם שומרי סף באופן חסר תקדים?
התשובה, בעיני, פשוטה. שאלת המשילות מעולם לא הייתה מחולקת בין ימין לשמאל, להיפך, כמה מנושאי הדגל הראשונים של המשילות במדינת ישראל היו דווקא אנשי שמאל כדוגמת דניאל פרידמן וחיים רמון, פרופסור דיסקין ופרופסור גביזון. כולם אינם אנשי ימין, ורבים מהם הקדימו את הימין שנים רבות בביקורת על האקטיביזם השיפוטי.
בסופו של יום נראה כי ישנה הסכמה רחבה, חוצת מגזרים ועמדות פוליטיות, כי את השלטון צריך להעניק לנבחרי הציבור, ואת מערכת היחסים שבין הרשות השופטת לרשות המבצעת והמחוקקת יש לתקן.
צריך היה רק להמתין לחזרתו של השמאל המדיני למרכז הזירה הפוליטית בשביל שנזכה לראות את ההסכמה הרחבה הזו באה לידי ביטוי.
עו”ד זאב לב, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
