אחת ההחלטות הראשונות שקיבלה ממשלת ישראל החדשה היתה להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון מירון. אין ספק שעודף המוטיבציה של ליברמן ואחרים בעניין, לא הגבירה אצל הציבור החרדי, הנפגע העיקרי מהאסון, את תחושת האמון ביכולתה של הועדה לטפל בכשלים ולמנוע את האסון הבא.
אך גם לאחר שכבר התקבלה ההחלטה, מתעוררת בעיית אמון חמורה שנעוצה בסמכות מינוי החברים בה. חוק ועדות חקירה מטיל על נשיא בית המשפט העליון את סמכות מינוי חברי הועדה, לאחר שהממשלה החליטה על הקמתה. נראה שהחוק שנחקק ב-1968 משקף ימים שחלפו ובהם בית המשפט העליון והעומד בראשו נהנו מאמון נרחב של הציבור. לצערנו ולבושתנו, הימים הללו עברו מן העולם ואמון הציבור בבית המשפט העליון נמצא בפיחות מתמיד. בשנת 2020 בית המשפט העליון זכה רק ל42% אמון בציבור (על פי מדד המכון הישראלי לדמוקרטיה). המצב חמור הרבה יותר כאשר אנחנו בוחנים את מידת האמון שנותן הציבור החרדי בבית המשפט העליון. בשנת 2020 נשמרה מגמת השפל הנמשכת כבר שנים, באמון החרדים בבית המשפט העליון והוא עמד על 7% בלבד, הנתון הנמוך ביותר למגזר יהודי בישראל.
קשה לראות כיצד מוסד שזוכה לאמון מועט כל כך, יוכל להקים ועדת חקירה בנושא רגיש וטעון מבחינה פוליטית, מגזרית ודתית, שתזכה לאמון הציבור כולו ובפרט לאמון הציבור החרדי, המשווע לתיקון הליקויים שהביאו לאסון הנורא במירון. יתירה מכך, הקמת ועדה על ידי נשיאת העליון, שלא תזכה לאמון, תגרום ודאי לירידה נוספת באמון הציבור בבית המשפט.
במצב החוקי הקיים ולאחר שכבר התקבלה החלטת ממשלה על הקמת הועדה, אין דרך להעביר את סמכות בחירת חברי הועדה מנשיאת בית המשפט העליון. בינתיים, טוב תעשה הנשיאה חיות אם תפעל בשום שכל ובהידברות לבחירת חברים לועדה שיהיו מקובלים על מרבית הציבור החרדי. כאלה שיבינו את הלך הרוח, את הרגישות ואת השפה מצד אחד ומאידך ידעו גם לפעול ללא מורא וללא משוא פנים ולטפל בכל ההיבטים הקשורים לאסון מירון. בחירה מושכלת כזו יכולה לסייע בחיזוק אמון הציבור החרדי והכללי בבית המשפט.
המקרה של הקמת ועדת החקירה לאסון מירון, מזמן לנו עוד מבט מפוכח על מצבו של בית המשפט העליון וההשפעה הטרגית שיש לאובדן האמון בו על חיי האזרחים במדינת ישראל. במצב מתוקן ראוי היה להעביר את סמכויות החקירה לידי ועדה ממלכתית שתמנה נשיאת בית המשפט העליון, כאשר ברי לכל שרוב הציבור נותן בה אמון ובטוהר שיקוליה. אך משעה שבית המשפט הפך פוליטי, כאשר הוא מבקש לכבוש לעצמו עוד ועוד סמכויות מהרשות המבצעת ואף מהמחוקקת, רוב הציבור מתקשה לראות בו שליח נאמן שלו, כזה שיכול לחקור, בשמו, את פעולות הרשות המבצעת.
מניעת הישנות אסונות ומקרי מוות קשים כפי שהתרחשו במירון, היא בודאי סיבה טובה להמשיך ולפעול לתיקון מערכת המשפט ולהשבת האמון הציבורי בה.