נייר עמדה של התנועה – שיטת הסניוריטי לבחירת נשיא בית המשפט העליון

נשיא בית המשפט העליון ממונה על פי החוק הקיים, מקרב שופטי העליון, על ידי הוועדה לבחירת שופטים. נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, היא הנשיאה ה-12 של בית המשפט העליון, וצפויה לפרוש מתפקידה בחודש אוקטובר בשנה הבאה, עם הגיעה לגיל פרישה. כיום אין כל הוראה בחוק המגבילה את שיקול הדעת של הוועדה לבחירת שופטים ומנחה אותם לבחור שופט זה או אחר לתפקיד נשיא בית המשפט העליון למעט הקביעה בחוק לפיה תקופת הכהונה היא של שבע שנים, ולא ניתן למנות לתקופת כהונה נוספת באותו תפקיד. בדרך כלל מינתה הוועדה את השופט הוותיק ביותר, על פי שיטת הסניוריטי, דהיינו, השופט שבעת פרישת הנשיא, מחזיק בוותק הרב ביותר מבין שופטי העליון המכהנים. עם זאת, יש לציין שאין מדובר בכלל נוקשה, ולמשל נשיא בית המשפט הקודם, אשר גרוניס, מונה לתפקידו למרות שבעת המינוי, השופט אליעזר ריבלין היה השופט הוותיק ביותר. מקרה אף מובהק יותר היה מינויה של שופטת בית הדין לעבודה, נילי ארד, לתפקיד הנשיאה של בית הדין הארצי לעבודה, במקום השופטים עמירם רבינוביץ ויגאל פליטמן שבעת המינוי היו ותיקים ממנה. השיטה זכתה לביקורת רבה לאורך השנים ושרי משפטים רבים הצהירו שבכוונתם לפעול למינוי נשיא שלא על פי שיטת הסניוריטי.