לאחר למעלה משנתיים של משבר פוליטי מתמשך, במסגרתו הלכו אזרחי ישראל לבחירות שוב ושוב, מבלי יכולת לייצר ממשלה יציבה, דווקא לקראת סיומה של מערכת הבחירות הנוכחית ניתן להתחיל לראות את האור שבקצה המנהרה. זהו אמנם אור קלוש עדיין, אולם בעיני יש בו בכדי לייצר תקווה.
בשביל לראות את האור, צריך קודם להבין מאיפה הגיע החושך. במקרה של המשבר הפוליטי הנוכחי מקור הבעיה היה בכך שהמערכת הפוליטית הסתדרה לפי גושים שההבדל העיקרי ביניהם הוא פרסונאלי או זהותי. אלו לא ישבו עם אלו, ופוליטיקאי א' מחרים את פוליטיקאי ב'. האבסורד בולט לעין כשמנסים לסווג את שני הגושים לפי מאפיינים אידאולוגיים – בשני הצדדים יושבים ניצים בטחוניים מול "יונים", בשני הצדדים אנשי כלכלה חופשית יחד עם סוציאליסטים מובהקים, בשני הצדדים דתיים וחילוניים.
קו השבר הגושי הזה גובה מחיר לא פשוט מהחברה הישראלית. ראשית, מכיוון שקשה מאוד להעביר בוחרים מצד לצד כאשר כל הויכוח הוא על זהות אישית, ושנית, מכיוון שהמפלגות והפוליטיקאים מאבדים כל תמריץ לפעול לטובת בוחריהם. אם הבטחות הבחירות לא עוסקות יותר בתוכניות אופרטיביות או ערכים ספציפיים, אלא רק בשאלות פרסונאליות – למה לטרוח לקדם מדיניות? להיאבק עבור הישגים?
גם מערכת הבחירות הנוכחית התנהלה ברובה באופן דומה. בשני הצדדים עסקו בעיקר בסימון "הגוש" והבטחות הבחירות, כשכבר הגיעו, לא הראו הבדל מיוחד בין הגושים במדיניות הכלכלית חברתית או אפילו במדיניות החוץ והביטחון. אלא שבימים האחרונים החל נושא אחד לבלוט בין שלל הבטחות הבחירות, אשר לפחות בינתיים מסמן באופן מובהק את ההבדל בין הגושים.
הנושא המדובר הוא כמובן היחס למשילות במדינת ישראל – הסדרת היחסים בין מערכת המשפט והפקידות לבין נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה. זהו אולי הנושא בו קו השבר הבין גושי הוא הבולט ביותר. מפלגת הציונות הדתית יצאה בתוכנית סדורה הכוללת סדרת תיקונים נדרשים במערכת המשפט, כאשר בתגובה טען חבר הכנסת דוד אמסלם ממפלגת הליכוד כי למעשה רבים מהתיקונים הללו נכללים בהצעות חוק שהכין הוא וחלק מחבריו בליכוד בעבר, ובמקביל התחייב בראיון ברדיו כי ידרוש תיקון במערכת המשפט כחלק מתמיכתו בקואליציה.
במקביל הודיע יו"ר רשימת יהדות התורה, חבר הכנסת משה גפני, כי לא ישב בקואליציה שלא תקדם פסקת התגברות על בית המשפט, ואפילו יו"ר ש"ס אריה דרעי, שממעט בד"כ להתבטא בתחום המשפטי, כי אינו שולל התגברות על פסיקת בית המשפט בחקיקה.
זוהי הפעם הראשון מאז תחילת המשבר הפוליטי בשנת 2019 בה ישנה סוגיה אחת עקרונית, המבחינה בין שני הגושים באופן מובהק, ואשר מאחדת את כל מפלגות גוש הימין.
לא במקרה זהו הנושא המאחד את כל מפלגות גוש הימין. מדובר בנושא החשוב ביותר, שללא קידומו אין ולא תהיה כל אפשרות לקדם מדיניות מכל סוג שהוא. לאחר שנים של עבודה סיזיפית של ארגוני מגזר שלישי, משפטנים ואנשי אקדמיה בודדים, שנאבקו על מנת להביא את נושא המשילות לתודעה, הגיע העת בה הבשילה ההבנה בקרב הציבור הרחב ובעקבותיו גם אצל חברי הכנסת – ללא משילות של נבחרי הציבור, הופכת הפוליטיקה למשחק חסר משמעות.
ומכאן נקודת האור שאני רואה בסבב הבחירות הנוכחי. היווצרותו של נושא מהותי שמאחד את מפלגות הגוש מאפשר התחלה של שינוי השיח הפוליטי מהאישי והקבוצתי, אל המהותי והעקרוני. לא עוד סיסמאות כלליות, אלא הצעות מדיניות והתחייבויות ספציפיות. השינוי הזה לא רק יאפשר תיקון שיטת המשטר הבעייתית שלנו והשבת הכוח אל העם, אלא גם שבירת התיקו הפוליטי, כאשר סוף סוף ניתן יהיה לפנות לבוחרים עם סימנים על עשייה, וטיעונים רציונאליים.