פסיקת בג"ץ בעניין דרעי מבהירה מדוע הרפורמה במערכת המשפט נדרשת על כל חלקיה:
איסור פסילת חוקי יסוד, שינוי שיטת המינוי, ביטול עילת הסבירות ותיקון החקיקה בעניין הייעוץ המשפטי לממשלה.
נסביר:
פסילת חוקי יסוד – כזכור, הכנסת תיקנה את חוק יסוד הממשלה, על מנת להבהיר שאין מבחינתה מניעה למנות את דרעי.
בית המשפט בחוצפתו קיים דיון בתוקפו של חוק היסוד, למרות שאין לו כל סמכות או הצדקה לכך. לכן חשובה ההבהרה הברורה שלבית המשפט אין שום סמכות כזו.
שינוי שיטת המינוי – בפסק הדין שוב רואים בצורה ברורה איך פסיקת השופטים מתפלגת בדומה לעמדתם האידאולוגית – הן לגבי הפסילה והן לגבי סיבותיה. המשמעות היא שזהות השופט חשובה הרבה יותר בעניינים כאלה מאשר איזו 'מקצועיות משפטית' דמיונית.
לכן, חיוני לשנות את שיטת המינוי כך שביהמ״ש ישקף את עמדות הציבור.
סבירות – בג"ץ פסל את דרעי בטענה שהמינוי, על אף שנעשה בהתאם לחוק, 'אינו סביר'. מדובר בכלי חסר גבולות, לפיו בית המשפט אינו פוסק לפי החוק, אלא לפי דעתם הפרטית של השופטים. אין שום הצדקה לכך שדעתם האישית של 15 שופטים בנוגע למה 'סביר' תגבר על עמדתם של 400,000 מצביעי ש"ס.
יועמ"ש – גם במקרה הזה ראינו יועצת משפטית לממשלה שפועלת נגד עמדת הממשלה אותה היא אמורה לייצג (ועוד מטעמים של 'סבירות'!).
לא ייתכן שאחרון המחבלים והעבריינים יזכה לייצוג, בעוד ממשלת ישראל לא זוכה לקבל ייעוץ משפטי התואם את עמדותיה, ולא זוכה להשמיע את קולה בבית המשפט.
